השבוע השני במסע

השבוע השני למסע:

כמה עובדות לגבי הקרוואן והמסע שלנו עד כה:

1.       את כל הארוחות עד היום הכנו בקרוואן. אנחנו אוכלים הרבה אורז, הרבה סלט כרוב, והרבה על האש.

2.       בשעת הנסיעה – הילדים משחקים הרבה בקלפים ומשחקי קופסא ואפילו קוראים בספרים.

לצערנו לקחנו איתנו ממש מעט ספרים ( 3 לכל אחד ) והם כבר נגמרים...

3.       רוב הזמן אנחנו מנותקים מרשת ומקליטה.

4.       מתחילת המסע הסתערנו על התוכנית העמוסה שלנו. בקושי נחנו ואנחנו עוברים מפארק לפארק וממקום למקום בלי לדלג על שום דבר.

5.       האווירה בטיול היא אווירת שטח: מתקלחים רק מתי שאנחנו מחוברים למים ( וזה לא קורה הרבה), לובשים את אותם בגדים כמה ימים, מבשלים בישולי שדה ושותים הרבה מים.

6.       יש לציין שמזל גדול שהזמנו הרבה ממקומות הלינה מראש. בחודשים האלה הכל מפוצץ ומקומות הלינה מלאים לגמרי.

7.       חשוב לציין את החשיבות הרבה שיש לנו GPS שלא צריך בשבילו התחברות לרשת או קליטה – זה ממש מציל אותנו.

8.       מבחינת הנהיגה בקרוואן – קובי הוא היחידי שנוהג – אני עדיין מפחדת מהעניין...

9.       עדיין לא יצא לי לרוץ או לעשות כמה תרגילים – אנחנו מטיילים המון ומטפסים הרבה והולכים לישון מאוחר – כנראה שזאת הסיבה...

10.   במהלך הטיולים שלנו אני שמה לב שזה זמן ממש טוב לשוחח עם הילדים, להסביר להם דברים ולשמוע מהם על המחשבות והדעות שלהם. הרבה שיחות טובות יוצאות מההליכות האלה.

ועכשיו לסיכום השבוע:

השבוע התחיל בבוקר של סידורים: סוף סוף עשינו כביסה, נסענו לעיר הקרובה וקנינו נעלי טיולים מעולות.

ובסביבות הצהריים הגענו לסיור במערת נטיפים ענקית!

המערה היתה בנויה מ 7-8 חדרים מלאים בסוגים שונים של נטיפים.

הזהירו אותנו מפני העטלפים שישנם במערה ..

היה זה סיור של שעתיים עם מדריכה מקסימה. המערה בחלקה היתה נמוכה מאוד, חלקלקה, לחה וקרה מאוד.

זה היה די צפוי שמבין כולנו, אני זאת שאקבל מכה בראש מהתקרה הנמוכה מתי שהוא...

הילדים נהנו מאוד ושמחו שבשעה הזאת כל העטלפים ישנו שנת ישרים מעלינו.

הסיור נגמר אחר הצהריים ואחריו הגענו ל camp שלנו בשעה ממש מאוחרת 22:00 בלילה.

היינו גמורים מעייפות והלכנו ישר לישון כדי להיות מוכנים וערניים לפארק גליישר – שהבנו שהוא פארק יפיפה עם הרבה קרחונים, אגמים, מפלים והרים גבוהים.

למחרת התעוררנו יחסית מאוחר ( 8:30 ) ומיד נסענו לפארק גליישר – לתפוס שם מקום לינה -  כי שם, כל הקודם זוכה!

אי לכך ובלית ברירה, נתנו לילדים קורנפלקס במהלך הנסיעה...

( הם דווקא היו מבסוטים...)

הגענו לגליישר בסביבות 12:00 ולמזלנו הצלחנו למצוא מקום לינה ללילה.

הבנו שבפארק הזה ישנה דרך אחת מרכזית שחוצה את הפארק אבל היא לא מותאמת לקראון ולכן נשתמש בשירותי ההסעה שיש במקום ( השאטל).

אך כשחיפשנו את השאטל הסתבר לנו ששירותי ההסעה מתחילים לעבוד רק בתחילת יולי וכרגע אין הסעות!

נסענו עם הקרוואן עד תחילתו של מסלול שאליו הקרוואן יכול להגיע, חיפשנו שעה שלמה חניה ולא מצאנו אף מקום חניה – הכל היה תפוס!

קללנו בליבנו את כל המכוניות הקטנות שחנו בחינה של הקרוואנים ותפסו אותה..

ולא ידענו מה לעשות..

עד שלקובי היה רעיון – לחנות בתחנת ההסעה של השאטלים, כי הרי כרגע אין הסעות!!!

וכך עשינו!

למזלנו אף אחד לא נתן לנו דו"ח...

טיילנו במסלול מקסים לאורך הנהר ובין המפלים. וכשסיימנו – השעה היתה 17:00.

התלבטנו האם לעשות עוד מסלול טיול או לחזור ל camp שלנו.

קובי – לאחר 10 ימי טיול שבהם הוא נוהג בקרוואן בדרכים לא דרכים, גומע קילומטרים על גבי קילומטרים בנסיעה מאומצת, מרוקן את השפכים, ממלא מים, מסדר את החשמל, מנתק מהחשמל, מכין על האש, מנסה להשיג קליטה, מתקשר ומדווח על בעיות שישנם בקרוואן, מסדר לכולם את כל מה שהם צריכים, מתקן תקלות ושוב מתחבר למים, מתנתק מהמים, מפעיל את החשמל וחוזר חלילה...

לאחר 10 ימים כאלה – היום – הוא הרגיש עייף!!!

הצעתי שכדאי שלא נעשה עוד מסלול הליכה ושנחזור ל camp   שלנו וכך קובי יחטוף תנומה קלה שתסדר אותו !

לא היה קל לקובי לוותר על מסלול ההליכה.

עד עכשיו לא ויתרנו על שום דבר אפילו אם זה אומר לחזור מותשים ב 22:00בלילה ל camp   שלנו.

אבל עכשיו – כשקובי הרגיש שהוא בקושי מצליח ללכת מהחניה לקראון הוכרעה ההחלטה:

חוזרים ל camp  מוקדם!

קובי עלה מיד לישון ואני והילדים הלכנו להשתכשך באגם היפיפה שהיה סמוך אלינו.

לאחר כשעה –קובי התעורר ערני מאוד ועם כוחות חדשים.

ומיד – פתח את המפה והסביר לנו שאת מסלול הטיול שהיינו אמורים לעשות היום נעשה מחר על הבוקר.

נתעורר ממש מוקדם ונעשה אותו בכיף!

אני והילדים הסתכלנו אחד על השני במבטים מבולבלים...

ומיד הודענו לקובי שיתחיל לארגן את העל האש.

הילדים אספו עצים והכנו ארוחת מלכים.

אני שמה לב שלאט לאט הילדים לומדים איך מדליקים מדורה ואיך צולים את הבשר.

אני מאמינה שעד סוף הטיול הם כבר יעשו את זה לבד וקובי ישב כמו מלך על הכסא וינוח סוף סוף.

ביום למחרת בפארק – קמנו מוקדם וישר נסענו למצוא חניה במסלול.

הגענו מוקדם, היתה לנו חניה בשפע והתחלנו במסלול מקסים בתוך היער.

חשבנו שהמסלול מעגלי אבל לאחר 40 דקות הבנו שהוא לא...

התחלנו לחזור ופנינו לשביל אחר ומהון להון התבלבלנו לגמרי ואבדנו את הדרך.

המסלול שהיה אמור לקחת שעה, לקח לנו 3 שעות – עד שמצאנו איכשהו את הדרך חזרה...

הילדים היו מותשים ורעבים נורא!

מיד כשהגענו לקרוואן, פצחנו בארוחת בוקר מפוארת ( בשעה 11:00 ) באזור הפיקניק ליד אגם יפיפה.

ומיד נסענו נסיעה של שעתיים לצד המזרחי של הגליישר – לתפוס מקום ב camp  הבא.

הדרך לשם היתה יפיפייה ואפשר היה לראות את השוני בין שני הצדדים של הפארק מבחינת סוגי העצים, הסלעים והפרחים.

כשהגענו ל camp    הכל היה כבר מלא!

הציעו לנו לנסות ב camp הסמוך – ואנחנו צריכים לזכור שמעבר אליו הדרך לא מותאמת לקראוונים רק לרכבים פרטיים.

אך כשהגענו לשם ראינו שלט שבו כתוב שרק מכוניות עד אורך של 21 פיט יכולים להכנס ולחנות.

האורך של הקראוון שלנו הוא 30 פיט אבל החלטנו בכל זאת להכנס...

מצאנו חלקה שהצלחנו להכנס אליה עם הרבה הכוונה ובזהירות מירבית..

המקום היה ממש נחמד, עצים שאפשר לטפס עליהם, וצל.

החלטנו שעד שהצלחנו להחנות את הקראון אנחנו לא נזיז אותו.

בררנו על מסלולי טיולים שמתחילים ליד הקראון – אבל לא היה.

בררנו האם ישנם אופניים להשכרה – אבל לא היה.

נשארנו בקראון בכיף, נחנו ואכלנו ארוחת ערב.

קובי הלך להרצאה של הריינג'ס על שרשרת המזון בטבע. ולאחר מכן הלך לטייל באגם שליד.

כשחזר – סיפר לנו שהוא אשכרה ראה דוב!!

כולנו קינאנו בו  - אנחנו מתים לראות דוב!

קובי – כשראה את הדוב – שכח את כל כללי הזהירות ובמקום לצעוד לאט לאט לאחור, פצח בספרינט עד הקרוואן!!

(למחרת סיפרו לנו שרוכב אופניים נהרג באותו ערב מדוב!!)

באותו ערב – הסברנו לילדים שהם יכולים לישון עד מאוחר מחר בבוקר כי אני וקובי הולכים למסלול טיול לבדנו.

הילדים שמחו נורא, במיוחד אורי שקצת מתלונן שהוא נמצא בחופש וכל הזמן מעירים אותו מוקדם...

קמנו בבוקר, והחלטנו לנסות לתפוס טרמפ לאזור שאליו הקרוואנים לא יכולים להגיע. ( מרחק של 12 ק"מ)

הצלחנו תוך רבע שעה לעצור טרמפ והגענו לאזור מ ד ה י ם !!!

הכל היה מלא שלג.

הלכנו במסלול הליכה שרובו היה בצעידה על השלג. ראינו חיות מוזרות ונוף מהמם!!

עשינו מסלול של 3 שעות נפלאות.

אני – קצת דאגתי לילדים אבל קובי פטר אותי בזה שהם בטח רבים בכיף בקרוואן.

תפסנו בחזרה טרמפ בטנדר וישבנו בארגז מאחור באויר הפתוח– היה כל כך כיף לנסוע ולראות את הנוף העוצר נשימה הזה כשאתה מחוץ לרכב.

חזרנו לילדים והתחברנו מחדש.

והתחלנו בנסיעה למעבר הגבול לקנדה.

הזהירו אותנו שבמעבר גבול הם נכנסים לקראון, פותחים את המקרר ובודקים אם יש לנו פירות וירקות טריים ואם כן אז לוקחים אותם.

החלטנו לפצוח בארוחת צהריים שכללה סלט ענקי מכל הירקות שהיו לנו במקרר ובנוסף חיסלנו כל דבר אחר שהיה לנו.

סדרנו וניקינו את הקרוואן והגענו למעבר גבול ריקים ונקיים.

מעבר הגבול ערך כדקה וחצי שבו שאלו אותנו אם יש ברשותנו טבק ועצים למדורה וכשהשבנו בשלילה נתנו לנו לעבור בלי שום בעיה.

כמובן שמיד איך שהגענו לעיירה הקרובה נכנסנו למכולת הראשונה שראינו  ומילאנו את המקרר בכל טוב.

הגענו עכשיו לcamp  המקסים שלנו. יש בו בריכה לילדים, גן שעשועים שווה, מדשאות, כדור עף וכדורסל.

ממש כיף פה!

היות ומחר זהו יום העצמאות הקנדי – אנחנו מוזמנים לארוחת ערב ומופע פה ב camp .

אנחנו נהיה פה יומיים ולאר מכן נתחיל לעלות להרי הרוקי של קנדה. שבוע וחצי ללא קליטה ורשת ועם המון טבע.

שבת שלום לכולם!